פסק דין תקדימי אשר הפך בערעור לבית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת. אל פסק דינה של השופטת דפנה ברק ארז, הצטרפו השופטים עמית ווילנר.
ביהמ"ש העליון פסק כי אין הצדקה להטיל על הקיבוצים היטלי השבחה בגין שיוך דירות בקיבוצים.
היטל השבחה
היטל השבחה הינו תשלום חובה המוטל על ידי הרשות המוניציפלית בגין תכנית אשר אישורה הביא להשבחת הנכס.
במשך שנים, הונהג כי העברת מגרש מהקיבוץ לחבר מהווה "מימוש זכויות" במקרקעין. זאת, הן בהתאם להחלטות 1366, 751 והן במסגרת חלופת האגודה.
כך, נהגו המועצות האזוריות, להטיל על קיבוצים שיישמו את החלטות השיוך, היטלי השבחה בגין שיוך דיורת בקיבוצים.
ביסוד החלטה זאת, עמדה ההנחה שהקיבוצים הפיקו רווח כלכלי מהליך השיוך.
הרקע לעתירה
ברקע, החלטת המועצה האזורית גליל עליון להשית על 17 קיבוצים היטלי השבח. כל זאת בטענה שהקיבוצים הפיקו רווח לכאורי מהליך השיוך. ערר שהגישו הקיבוצים על ההחלטה לחייבם בהיטל השבחה, נדחה על ידי ועדת הערר המחוזית. על ערר זה הגישו הקיבוצים ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת שדחה את ערעורם.
טענת הקיבוצים בבקשת רשות הערעור לבית המשפט העליון
הקיבוצים טענו כי לא הפיקו כל רווח מהליך השיוך וכי הנהנית הישירה מהליך זה הינה רמ"י. נטען כי רמ"י כבר שילמה חלף היטל השבחה לוועדה לתכנון ובניה. כן נטען כי הקיבוץ לא וויתר על זכויותיו במקרקעין באופן ישיר. לטענת העותרים, המקרקעין הרלבנטיים נגרעו ממשבצת הקיבוץ לטובת הרשות. עוד נטען שכנגד הליך שיוך הדירות, הקיבוצים נאלצו לוותר ללא תמורה על מקרקעין שהוחכרו להם.
פסק הדין
ביהמ"ש העליון קיבל את עמדת הקיבוצים ולפיה לא התעשרו כתוצאה מהליך השיוך. בית המשפט ניגש לבחון את החלטה 751. מהחלטה זו למד בית המשפט כי מעצם תשלום דמי החכירה, רמ"י הינה הנהנית הישירה מכך.
כן מקבל בית המשפט את טענת הקיבוצים ולפיה וויתורם על חלק מהמקרקעין שהוחכרו להם, ללא תמורה, מחזקת את מסקנתו.
לסיכום: ביהמ"ש העליון מקבל את העתירה וקובע כי שיוך דירות בקיבוצים אינו מחוייב בהיטל השבחה. ומוסיף לקבוע כי חלף היטל השבחה ששילמה רמ"י לא יושב אליה.
